בית אבות מתאים לאוכלוסיה מבוגרת, בדרך כלל אוכלוסיה במצב סיעודי או מצב של תשישות אך ישנם בתי אבות המיועדים גם לאוכלוסיה עצמאית, קשישים שעדיין יכולים לתפקד בכוחות עצמם. העניין הוא שההגדרה של קשיש או של בני גיל הזהב היא הגדרה שהעונים לה יכולים להימצא בגילאים שונים והטווח פרוס על עשרות שנים שבדרך כלל יתחיל בשנות השבעים לחיים ויוכל גם להגיע גם עד גיל מאה שנים ואף יותר (מי שהתמזל מזלו להגיע לגיל כזה).
בית אבות – דיירים בגילאים דומים
לפעמים אנשים אשר יחפשו מסגרת של בית אבות עבור הקרובים אליהם, ייקחו בחשבון לא רק את יכולתם התפקודית של אותם קשישים ואת הרמה הכללית של אותו בית אבות ומה הוא מציע לדייריו. אלא גם את גילאי הדיירים באותו בית אבות. אם מדובר בקשיש הנמצא בתחילת שנות השבעים בחייו, אותם בני משפחה יעדיפו למצוא בית אבות שזה בערך גיל דייריו גם אם מדובר בקשיש במצב סיעודי, אשר פחות יושפע מחיי החברה במקום. עדיין לפעמים ההתייחסות לבני שבעים והצרכים שלהם שונה מאלו של בני התשעים וכמובן גם להיפך.
בית אבות – הגיל משנה גם כשהוא לא קריטי
אז נכון, כאשר מדובר בקשישים לא צלולים, שלא יכולים לפתח קשרים חברתיים, אז אולי כל נושא הגילאים יהיה פחות קריטי. אבל זה עדיין יהווה קריטריון במקרים בהם הגיל השולט הוא מוקצן. משמע בית אבות שממוצע הגילאים של דייריו הוא 88 לדוגמא, לא בהכרח יקרוץ לבני משפחתו של קשיש בן 74 והם יעדיפו לחפש בית אבות שממוצע הגילאים של דיירים הוא נמוך יותר וקרוב יותר לזה של הקשיש עבורו הן מחפשים את המסגרת של בית אבות.
